הימים הללו, מעלים שוב על שולחן הניתוחים דיאלוגים אינסופיים סביב החיבור של הדת והמדינה, הצבא והחרדים.

בעקבות מצב החירום שהיה בעת הקמת המדינה, גדולי רבני ארץ ישראל ובראשם גאב"ד 'העדה החרדית' המהרי"ץ דושינסקי זצ"ל – הורו בקריאה ליראי השם להצטרף למלחמה במאבק על ירושלים בפרט – ועל ארץ ישראל בכלל.

ההיסטוריון החרדי ושדר 'קול חי' ישראל גליס שולף את יומנו של אביו הרב יעקב גליס שהיה תושב העיר העתיקה, שבו הוא שירטט את אותם רגעים יוצאי דופן של גיוס החרדים:

"לנוכח המצב החמור שבו שרויה ירושלים, אשר היא פרוצה מכל צד, ועתה בעיקר עם נפילת עטרות ונווה יעקב, גויסו הרבה מבני ירושלים לעבודות ביצורים. גם מרן מהרי״ץ דושינסקי שליט״א פרסם צו קריאה להשתתף בעבודות הביצורים בשעת חירום זו. הקריאה הזאת עשתה רושם רב והראתה על חומר ורצינות המצב, והרבה יהודים, ואף זקנים התנדבו לעבודות אלו".

ימים קשים היו בעת שגליס כתב את יומנו. עצמאותה של מדינת ישראל לא הייתה בטוחה כלל. היה זה בשנת 1948 זמן קצר לאחר הכרזת העצמאות ב־14 במאי וירושלים הייתה מוכת קרבות.

כשגליס שרטט את צו הקריאה שקרא לחרדים יראי ה' לצאת ולהתנדב למען המאבק – הוא לא ידע שיום לאחר מכן יפלוש הלגיון הערבי לירושלים ויעשה בה שַׁמּוֹת.

עדות נוספת על התקופה ההיא – מעניק איש 'דגל התורה' חבר הכנסת המנוח הרב אברהם רביץ זצ"ל, שהיה חבר לח"י ונלחם על עצמאות המדינה ושחרורה מהכובש הבריטי.

בנאום שנשא רביץ בשנת 2008 לזכרו של מפקד הלח"י, אברהם שטרן, הוא סיפר כי "נער הייתי וגם למדתי בתלמוד תורה ׳סיני׳, שהיה סמוך לרחוב מזרחי ב׳, אשר בתל אביב הקטנה. כן, ילד תל אביבי קטן רגיל. באחד הבקרים בחודש שבט תש״ב, ביום לימודים רגיל, שמעתי בכיתה עם חבריי הנערים כמה יריות. זה היה בעיצומה של מלחמת העולם".

"הנועזים שבינינו עזבו את הכיתה, רצנו לרחוב דרך המדרגות ומצאנו שם מהומה גדולה. שאלתי אנשים מה קרה, וכולם ענו: המשטרה הבריטית הרגה שודד ורוצח יהודי. חזרתי לכיתה ושם שאלוני חבריי מה קרה, ומלמלתי להם את אשר שמעתי ברחוב".

"הרבי, שהיה המורה שלנו, פרץ ואמר – ואני זוכר את זה עד היום – 'אבריימ׳ל, לא רוצח ולא שודד. יהודי הם הרגו. הם רצחו גיבור יהודי בעל מסירות נפש'. הרבי הזה היה הרב יצחק ידידיה פרנקל, שלימים היה רבה הראשי של תל אביב", סיפר רביץ בעדותו.